מנהגים יהודיים לאחר הקבורה

במרכז להדפסת מודעות אבל תוכלו להדפיס מודעות אבל החל מ-150 ₪ ולקבל שירות VIP הכולל שירותי הדבקת מודעות אבל, משלוח מהיר עד הבית ובנוסף אפשרות להדפסת ופרסום מודעות אבל בעיתונים הארציים. חייגו עכשיו לקבלת השירות

בכל הדורות משחר ההיסטוריה, דאגו היהודים להביא את מתיהם לקבורה ב״קבר ישראל״ – בית עלמין של יהודים בלבד ואף עשו מאמצים רבים לפדות גופות יהודים שנהרגו כדי להביא אותם לקבורה יהודית. כך גם הוקם בכל קהילה יהודית ארגון שתפקידו לטפל במת לפי ההלכה ושמירה על כבודו (בישראל – חברת קדישא).

מנהגים יהודיים לאחר הקבורה

טקס הקריעה

המשפחה והחברים הקרובים מתכנסים בחלק הפנימי של בית הלוויות, בסמוך למקום ממנו יקראו הספדים. לכוהנים תוקצה סככה נפרדת המשקיפה על האולם המרכזי. בחלק מן המקומות, ישנו חדר התייחדות פרטי בו ניתן לשהות מספר רגעים ולהיפרד מהמת. אפשר לבקש מאנשי קדישא לעזוב את החדר ולהישאר לבד. גילוי פני המת מתאפשר רק בעיני אחד מבני המשפחה שיבקש לראות כי מביאים לקבורה את האדם הנכון.

לפני תחילת טקס הלוויה, יתבקשו בני המשפחה מדרגה ראשונה, לגשת למקום בו ניצבת הגופה לביצוע טקס הקריעה. בחלק מהעדות הקריעה מתבצעת כבר ברגע מותו של בן המשפחה (תימנים) או רק לאחר הקבורה (מעט מעדות המזרח). הקריעה מותנת בהסכמתכם וניתן לדלג על חלק זה אם זה גורם לכם לאי נוחות מאחר והיא עלולה להיות קשה כי נעשית מול מיטת המת.

טקס הקריעה הוא מנהג מסורתי כסמל לקרע שנוצר בנפש האבלים בעקבות מות אהובם. החולצה הקרועה לרוב לא מוחלפת בכל ימי השבעה. אם הקרע גדול מידי, ניתן להקטינו עם סיכת ביטחון, אך אין לתפור אותו ועליו להראות לעין כסמל על אבלות. בתום האבל, יש הנוהגים לתפור אותה לשימוש חוסר או להשליכה לפח.

כאשר מסתיים טקס הקבורה נוהגים המשתתפים לגשת אל הקבר ולהניח עליו אבן או עשב שנלקחו מהאדמה הקרובה. מנהג זה חוזר בכל פעם שפוקדים את הקבר ומציין את ידיעתנו כי עפר אנחנו. בטרם עוזבים המשתתפים את המקום, מסתדרים בשתי שורות והאבלים חולצים את נעליהם ועוברים בין השורות, בזמן שכולם מנחמים אותם. מאמר זה נכתב לתת הסבר על מנהגי היהדות לאחר הלוויה.

בקשת מחילה

לאחר תפילת ׳אל מלא רחמים׳ נהוג לגשת לקבר, להניח עליו אבן ולבקש ממנו מחילה:

לזכר: ״שם (הנפטר) בן שם האב ושם האם אנו מבקשים ממך מחילה ואפשר שלא עשינו לפי כבודך, אבל עשינו הכל כמנהג ארצנו הקדושה. היה מליץ יושר עבור כל ישראל. לך בשלום ותנוח על משכבך בשלום ותעמד לגורלך לקץ הימין״.

לנקבה: ״שם (הנפטרת) בת שם האב ושם האם אנו מבקשים ממך מחילה ואפשר שלא עשינו לפי כבודך, אבל עשינו הכל כמנהג ארצנו הקדושה. היי מליצה יושר עבור כל ישראל. לכי בשלום ותנוחי על משכבך בשלום ותעמדי לגורלך לקץ הימין״.

בלוויה צבאית אומר את בקשת המחילה הרב הצבאי או אחר מחברת קדישא הצבאית.

הספדים

נוהגים להספיד את המת ליד קברו ולהזכיר את מעלותיו, קווים לדמותו ומשבחים אותו. על פי ההלכה, אסור להמעיט בהספד ואף ניתן להוסיף מעט למעלותיו אך לא להגזים ולצאת מפרופורציה. המקרה בו הורה הנפטר לפני מותו כי אין להספידו – יש לכבד רצון זה.

מנהגים נוספים

כשעוזבים את הקבר, יש לצאת בדרך שונה ממנה נכנסים ואף להאריך מעט את הדרך, כדי לסמל את הצער שבפרדה. יש נוהגים לתלוש עשב עם מעט עפר ולהשליך מאחורי הגב, תוך כדי אמירת הפסוק ״זכור כי עפר אנחנו ויציצו מעיר כעשב הארץ״

חובת נטילת ידיים בסיום טקס הלוויה חלה על כל משתתפיו, כל יד 3 פעמים. לא מעבירים את כלי המים מיד ליד אלא מניחים אותו אחרי כל אדם לאחר הנטילה. נמנעים מניגוב הידיים, כביטוי לצער ויגון ולרצון להימנע מהפרדה מהמת. המים הנוטפים מהידיים, מזכירים לנו את הנפטר.

המרכז להדפסת מודעות אבל איתכם בצערכם ועומד לעזרתכם

הכאב וההתמודדות האישית עם השכול והצער קשים במיוחד, אך יש לא מעט משימות אותן צריך להשלים בשעת היגון. המרכז להדפסת מודעות אבל, בעל ניסיון רב שנים, מבין זאת ונמצא על מנת להקל עליכם בכל ההכנות של הלוויה והשבעה. המרכז ידפיס מודעות אבל בהקדם האפשרי וישלח אותן עד פתח ביתכם עם שליח, בכל שעה או רגע, גם בשעות הלילה. שירותים נוספים כמו תליית המודעות בלוחות המיועדים לכך, פרסום בעיתונים להבאת כל מכרי הנפטר לידיעה ויצירת קשר עם חברת קדישא.

לקריאה נוספת:

מאמרים נוספים בנושא: